כותב ההודעה: Peter Pan
נושא: הרהורי לב - עם חיבוק למשפחות הנופלים
ההודעה:
לאבי!
בסיומו של כל קטע של המסע המיוחד הזה לארכה של הארץ, אנחנו מתמלאים בהרגשה שזה היה הקטע הטוב מכולם. אכן בזכות מאמציך, כל קטע הוא ייחודי ועומד בפני עצמו!
אין ספק שהקטע הרביעי ייזכר היטב ע"י כל מי שהשתתף בו, ראשית ולפני כל בזכות מהמפגשים המרגשים עד חנק ודמעות, עם המשפחות, אצילות הרוח (קצרה ההגדרה של "מלח הארץ" מלתארן) שאיבדו את היקר להן מכל - משפחות שעוזרות הכח והחיוניות להמשיך את חייהן, להפגש עימנו, לשוחח עימנו ולספר לנו על חייהם הקצרים (אך המלאים להדהים) של בניהם האהובים שנפלו למעננו אנו.
אנו עומדים במפגשים האלו, נפעמים מעוצמתם של ההורים (גם מאלו שמדברים וגם מאלו שבוחרים שלא לדבר) ביודענו עד כמה המעמד קשה להם וגם לנוכח העובדה שאנו עצמנו חסרי אונים, לנוכח ההכרה החד משמעית כי קצרה ידנו מלסייע להם ולו במעט, בהתמודדותם היום יומית עם השבר הנורא שפגש אותם באמצע חייהם, או כפי שתאר זאת אביו של יהונתן - עם הרגע הקשה מכל, בסיומו של יום, כשכל אחת ואחד מהם חוזר לביתו מעיסוקיו, סוגר את הדלת, ונותר לבדו עם הריק העצום שנפער בחייו - ובוחר, למען ילדיהם הנוספים, ולמענו הוא, בדרכו הייחודית, את דרך ההתמודדות האישית עם החסר הנורא, תוך מציאת הנתיב המתאים ביותר להנצחת הבן היקר מכל, על מנת שלא יישכח ועל מנת שחייו הקצרים ומותו לא יהיו לשוא.
אם אנו מצליחים לסייע, ולו במעט, לזכור ולהזכיר את הבנים - זכינו ובגדול!
אנו מודים לכל ההורים (אלו שפגשנו וגם אלו שעדיין לא התמזל מזלנו לפגוש) שאיפשרו לנו להכיר את יקיריהם שנפלו, ולבקשם בכל לשון של בקשה להיות חזקים, לשמור על עצמם, ולהפנים כי עם כל הבדידות הנוראה שנכפתה עליהם, הם לא לבד - יש מי שזוכר ומוכיר.
אם לא די במפגשים המרגשים שאבי זימן לנו בדרך - הוא גם הצליח להוביל אותנו בקטע הרביעי, במסלול רכיבה שהעביר אותנו (לא בקלות...) דרך נופים מהיפים בארצנו הקטנה והאהובה, אותה ארץ שלמענה נפלו אותם בנים שלזכרם אנו רוכבים ושבזכותם ובזכות אלו שקדמו להם, אנחנו זוכים להמשיך לרכוב ולהנות מהארץ, מחברת הרוכבים ובכלל, תוך שאנו מפנימים שיש רבים שלא זכו לכך!!!
על כל אלו אבי - במילה אחת - תודה !