אחת החוויות החזקות שהיו לי בתקופה האחרונה.

על הנבטים והמסלול התחלתי לקרוא כבר לפני שבועיים. המילה הכתובה לא מצליחה להעביר נכון את גודל ההישג של הנבטים. המסלול היה מדהים ביופיו ולדעתי אף תצלום, מוצלח ככל שיהיה, לא יכול להכיל את המראות שראינו.

יש לי רגשות חמים, והייתי רוצה לומר מילה טובה, לכל אחד ואחת מהאנשים הנפלאים שהשתתפו בקטע המסע הזה. אבל, לבטח אכשל בלשוני, ואשכח מאן דהו. לכולכם לכן אומר, שנפלה בחלקי הזכות לבלות זמן איכות שכזה עימכם. נהניתי מכל רגע.

אני חייב להעלות על נס את הטיפול המופלא שזכיתי בו, בחלק זה של המסע. בערך שעה לאחר תחילת המסע, נשברה שלדת האופניים שלי. בהמשך נשבר בורג חיוני לפעילות התקינה, ואף חלק נוסף היה קרוב לקריסה. צוות המהנדסים דוגה, בובי ואיציק עשו סיעור מוחות והצליחו לפתור את הבעיה בצורה כזאת שסיימתי את כל המסלול.

למשפחות השכולותץ הדמעות חונקות את גרוני בכל פעם שאנחנו נפגשים. אני מחבק כל אחד ואחד מכם, ומצדיע לכם ולקורבן שהקרבתם כדי לאפשר לנו לחיות על פיסת האדמה הזאת.

עוד דבר שרציתי לומר. בכל חלק של המסע, בטקס הקשה עם המשפחות השכולות אני מסתכל על אבי מור ושואל את עצמי, מה הכח המניע את האיש הזה, איזה דבקות במטרה. בן אדם מופלא שהצליח לסחוף אותי לפרויקט הזה. ישר כח אבי. אתה מלח הארץ!