תם המסע. סכום ראשני וקצר ובייחוד תודות.

תודה ענקית למשפחות השכולות. אי אפשר לתאר במילים את מה שקיבלנו מכם לאורך המסע. דרך ילדיכם ודרככם הכרנו את ארץ ישראל היפה, תרתי משמע. ואם הצלחנו, אפילו במעט שבמעט להקל על סיבלכם הלא יתואר, אזי כל המאמץ והקושי, בקור ובחם, בירידות ובעליות – היה כדאי.

תודה לכל החברות והחברים הנפלאים – זה לא היה אותו דבר בלעדיכם!

תודה לערן – על ההובלה הבוטחת, לקיחת האחריות והשקט הנפשי – זה לא היה אותו דבר בלעדיך!

תודה לאיציק ובובי – על האכפתיות, החיוך, העזרה, ותחושת הביטחון שאתם משרים (וגם הקפה, תה ועוגות) – זה לא היה אותו דבר בלעדיכם!

תודה לדוגה ושימנו- על החיוך, הצחוק, הכיף ושמחת החיים – זה לא היה אותו דבר בלעדיכם!

ותודה למנצח על כולם (כי גם לבחור צוות מנצח צריך לדעת) – לאחד והיחיד, להוגה (הוזה?), היוזם, המוביל והמדרבן, המוציא והמביא, הלב – אבי מור. זה לא היה אותו דבר בלעדיך. למעשה, זה לא היה בכלל בלעדיך...

חברים יקרים - אשריני שזכיתי להכירכם ולרכב לצידכם.

למי שלא הספקתי להיפרד אתמול לפני היציאה צפונה – חיבוק חזק, חם ואוהב.

ומה נאחל להמשך –

למשפחות – שלא תדעו עוד לעולם צער

לארץ ישראל – שתגיע למנוחה והשלווה.

ולנו – שנמשיך לרכב יחד עוד הרבה שנים, בארץ ישראל השקטה – עם המשפחות.

תודה!!!