מאמר

נפלה בחלקי הזכות להשתתף בפרק הראשון של פרוייקט חוצה ישראל, בהפקה והובלה של אבי מור. קשה לחדש לגבי הטיולים של אבי. כל טיול הוא פנינה בפני עצמו וכול הטיולים ביחד מצטרפים למפעל אנושי, ששם את תחביב רכיבת ההרים במקום גבוה בסולם ההנאות של כל אחד מאיתנו. לא פלא, שכל מי שמזדמן לרכב עם קבוצת הסיירים, מוצא את עצמו מתמכר לכך מהר מאוד, עד כי הפעילות הזו מאפילה על כל פעילויות הפנאי האחרות. הפרוייקט הזה של הרכיבה בחוצה ישראל היא הזדמנות נדירה לראות איך החלקים השונים של המדינה מתחברים לפאזל מלא ושלם באמצעות מסלולי הרכיבה. אנחנו רגילים לראות את החיבור הזה רק באמצעות תוואי הכבישים, אותם פסים ארוכים של אספלט שנמתחים לאורך המדינה ולרוחבה. והנה יש לנו הזדמנות לעבור בין שדות ונחלים, מישורים וגבעות, מקומות ישוב ואתרים היסטוריים ועוד כהנה וכהנה ולראות את כל המרקם הזה מתחבר כמקשה אחת לתמונה של ישראל, מראש הנקרה ועד אילת. עבורי זו חוויה נהדרת ואני מקווה לקחת חלק בכל אחד מהפרקים בסיפור הזה, כדי שהתמונה המיוחדת הזו תתחבר אצלי על כל חלקיה.

החלק הראשון של פרוייקט חוצה ישראל עבר בחלקו הגדול במסלולים שכבר נרכבו על ידנו בהזדמנויות קודמות, בעיקר במסלולים מים אל ים ובחוצה המפרץ, כולם, למותר לציין, מבית המדרש של בייק מור. רכבנו, אומנם, 85 ק"מ, אבל המסלול לא קשה במיוחד ומאפשר לגמוע את המרחק הזה ללא מאמץ יוצא דופן. התקופה הנוכחית, שלהי הקיץ, כאשר האדמה משוועת למים, גורעת קצת מיפי הטבע, שנראה עייף ומאובק, לעומת הירוק הרענן של החורף והאביב, אבל זה, כמובן, בטל בשישים לעומת התרוממות הרוח של הרכיבה בטבע באשר הוא והאפשרות להתחבר ולהתקרב אל הטבע באמצעות האופניים. נשאר רק לקוות, שיום אחד תודעת שמירת הטבע תשתפר בקרב יושבי הכפרים הערביים שבדרך, מה שיחסוך מאיתנו את ריח הפגרים, שמלווה רבות מהדרכים ליד אותם כפרים.

מעבר להנאה הצרופה שברכיבה ולייחוד של הפרוייקט, כמפעל רכיבה מקצה הארץ ועד סופה, אני רוצה להביע את הערכתי ותודתי לנושא, שאבי בחר להעמיד כמוטו של הפרוייקט הזה והוא - רכיבה עם הנופלים במלחמת לבנון השניה. עבור מרביתנו מלחמה זו הודחקה למקום נידח בזכרון שלנו, עם כל הצער והאכזבות שהתלוו אליה. היא עולה עם זכר הנופלים אחת לשנה, ביום הזכרון, ונשכחת מהר מאוד, שכן מי יכול לשאת יום יום את צער הכאב של השכול. לא קל לבחור נושא כזה ולחבר אותו לפעילות של רכיבה, שכל כולה פעילות פנאי ובילוי. אפילו שמעתי, שכמה רוכבים לא הגיעו לרכיבה, משום שלמחשבתם מדובר ברכיבה פוליטית. מבחינתי, ההיפך הוא הנכון ואני רוצה לברך את אבי על הההחלטה, שיש בה לא מעט אומץ אישי, לחבר את הרכיבה שלנו לנושא כל כך כבד וכואב, כמו נושא השכול. אנחנו חיים היום בעולם מאוד חומרני וציני, שבו סנטימנט חיובי לערכי היסוד של המדינה - תרומה, הזדהות, הקרבה - נתפס, לעיתים, כמגוחך, פאתטי ואף כמקור ללגלוג. זו הזדמנות מיוחדת עבורי, ועבור כל אחד מאיתנו, להוקיר את זכר הנופלים ולתת להם מקום דרך העיניים והרגליים שלנו. אני מוכרח לאמר, שעצם המחשבה על כך היא מחשבה מרגשת עבורי. אני מרגיש, שיותר מאשר המחווה הזו עושה למען משפחות החיילים השכולים, היא עושה עבורי, כאשר היא נותנת לי את האפשרות להתחבר, לזכור, להכיר ולהוקיר חבורה של אנשים צעירים, שבמסירותם ובאומץ ליבם מאפשרים לנו לחיות ולהגשים חלומות באדמה הזו. ואם מישהו חושב שזה פוליטי או שזה לא מספיק ציני, שייחפש את החברים שלו במקום אחר. כשלעצמי, אני מתכוון לפני כל רכיבה לעבור על רשימת הנופלים ולבחור באופן אקראי אחד מהם, ולהביא מעט מסיפור חייו לרכיבה. ע"י כך יהיה לי חבר נוסף לרכיבה ואולי- כמו שדוגה סיפר ברוב כשרונו במהלך הנסיעה חזרה - אותו חייל יראה את נופי הארץ דרך העיניים שלי. זוהי זכות גדולה ומרגשת עבורי ותודה לאבי על היוזמה הברוכה והחשובה הזו.

תודה מיוחד לנהד שלנו סמי שביום חגו הסכים לבוא ואף הזמין את כל הרוכבים על חשבונו לארוחת חומוס מיוחד מהעיר עכו .

זְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵׁי קְהִילַת הַמּוֹדִיעִין,
ְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם
בַּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ גִּבּוֹרֵי מִלְחֲמוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

ואלה השמות של החיילים שלמענם רכבנו עד הלום.

סא"ל עמנואל מורנו סמ"ר אלכס אסף , סגן צור זרחי

רב"ט ינון ניסן , סמל יבגני טימופייב , סמר פיטר אוחוטסקי

רס"ל גיא חסון , רבט תומר עאמר סמל יוסי אביטל ,

מִנְשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ בְּצֵאתָם לְהַנְחִיל נִצְחון עולָם לְיִשְׂרָאֵל.

זֵכֶר עֲקִידָתָם וּמַעֲשֵׂה גְּבוּרָתָם לא יָסוּפוּ מֵאִתָּנוּ לְעולָמִים וְנַפְשׁותֵיהֶם תִּהְיֶינָה צְרוּרות בִּצְרור הַחַיִּים עִם נִשְׁמות אַבְרָהָם, יִצְחַק וְיַעֲקב וְעִם נִשְׁמות שְׁאָר גִּבּורֵי יִשְׂרָאֵל וּקְדושָׁיו שֶׁבְּגַן עֵדֶן וְנאמַר אָמֵן.

טיול מקסים , מרתק וזורם , מהיוגב למדרך עוז , ישנו שביל שמקיף אץ הקיבוץ מצידו המערבי לכוון יערות מנה וגבעץ הרקפות , הדרך בעליה קשה , עש שעולים על המסלול הכחול נחל ספלול , משם לגבעת הרקפות , לאחר ארוחת הבוקר קבלנו הסבר מרתק מאמנון להב חוקר טבע ונוף שגר בגלעד על גבעת הרקפות . משם לאורך נחל תנינים עד כביש 6 ומשם על ציר המוהיל עד לצומת משמר הגבול , לאחר מכן רכיבה לשער מנשה ומשם לנחל חדרה ולעמק חפר
משם רכיבה לבת חפר על הכביש עד לצומת נצני עוז .בסיום פגשיה מרגשת עם משפחות הנופלים .

תודה לכל המשתתפים והמשתתפטת בטיול מדהים זה

על אף המהמורות שבדרך - השקעתך הרבה במימוש חלומותיך ורעיונותיך באנמצעות טיולי אופניים בשטחה של הארץ הקטנה והאהובה שלנו - איננה יודעת גבולות!

יש המקבלים זאת כמובן מאיליו - אך רוב המשתתפים בטיוליך, מעריכים ומוקירים את השקעתך הרבה גם אם אינם נותנים לה ביטוי מוחשי. ההוכחה לכך מתועדת היטב בהסטוריה המפוארת של הטיולים הרבים והמדהימים שניתן להזכר בהם באמצעות הגלריות הרבות, טיולים שרבים מאיתנו לא היו זוכים להשתתף בשכמותם לולא השקעתךהמסורה והעקבית.

עם זאת, הפעם, בהקדשת המסע לכל אורכה של המדינה (בתוספת חיתוכים אחדים לרוחבה!) לזכר הנופלים במלחמת לבנון השניה - הוספת מימד רביעי (על שלשת מימדי השטח) והוא מסתבר הגדול, הכבד, הקשה והמרגש מכולם.

הזכרת שמות הנופלים והמפגש עם חלק מהמשפחות ששילמו עבורינו את המחיר היקר מכל, מחיר שאיש לא יוכל להשיב להם ולו חלקיק קטן הימנו - החזירה לנו המשתתפים את המודעות לעובדה הפשוטה והבסיסית שלא הכל ברור מאיליו בארצינו ושעלינו לעשות כל מאמץ על מנת להשתחרר מהציניות, שלדאבוננו כובשת כל חלקה טובה בארץ בתקופה האחרונה.

אני בטוח שאני מדבר בשם כל המשתתפים כשאני מסכם הכל במילה אחת - תודה!

קדשת מסע חוצה ישראל למען הזכרת חיילנו שנהרגו למען המדינה

העצימה מאוד את המסע והזכירה לנו שבזכותם

אנו חופשיים לטייל ולהנות ועל כך אנו חייבים להם .

המיפגש עם המשפחות השכולות והטכס שעשינו

היה מרגש ,במיוחד ההרגשה של המשפחות

שזוכרים את יקירהם לא רק פעם בשנה ביום הזכרון

הרעיון של שילוב מטרה כל כך חשובה לטיול

הוסיף המון לכולנו שמחתי לקחת חלק במסע

ללא ספק חוצה ישראל 2 יזכר ויחקק בזכרוננו במפגש עם המשפחות השכולות.

הטכס המחיש לנו את יעודו של המסע ונתן עוצמה חוזק ומשמעות לפרוייקט הזה.

ההורים השכולים אבי מור ודוגה במילים שאמרו בטכס ריגשו אותנו והחדירו לנו את משמעות המסע.

התרומה שלנו להרים ולרגש את לב משפחות הנופלים היא החשובה מכל.

לאבי מור שמנהל את המסע הזה מגיע לך הערכה רבה בשם המשפחות הרוכבים וכל עם ישראל .ישר כח.

הטיול היה כיף וסבבה כרגיל 67 ק"מ שרובם היו באיזור רמות מנשה ועמק חפר.

קבוצה גדולה עם מיטב רוכבי הארץ מראש הנקרה דרומה. זרימה ואוירה מצויינת.

כל הכבוד לבנות המין החזק יעל ארקין ותמי שנתנו בראש והוסיפו חן לטיול.

דוגה הגדול בכל המובנים שאין לי מושג למה הוא כל הזמן מחייך וצוחק היה כיף סוף סוף להפגש.

והכי הרבה תודות ומילים טובות לאבי מור כל הכבוד לך.

בהמשך לכל מה שנאמר ונכתב על הטיול המדהים הזה אני מבקש לאמר שוב ושוב תודה ענקית לאבי מור על היוזמה על בחירת המסלול על ההובלה ועל השילוב המרגש של הזכרת חיילי ישראל שנפלו במלחמה. התרגשות זו ממשיכה ללוות אותי מאז הטקס ואני ממשיך לדבר ולספר על הארוע המרגש.