תסמונת העמב"ע (או בשמה המלא "עכברים עם בטחון עצמי"), מוכרת היטב בספרות הרפואית, כמו גם בקרב קהילת הרוכבים. מדובר באותו זן של רוכבים, שעוד לא נח מכיבוש אתגר אחד וכבר הוא מעלה את הרף לאתגר הבא; אתמול רכב 50 ק"מ, מחר 60 ק"מ ומחרתיים 70 ק"מ עם 2,000 מ` עליות ועוד היד (והרגל) נטויה. כל אחד עם הפרעת עמב"ע היה רוצה בתוך תוכו להיות איזה לאנס ארמסטרונג, אבל איכשהו לא יצא לו (אתם יודעים, משפחה, עבודה, משכנתא...). אז אם את החולצה הצהובה הוא לא קיבל בטור דה פרנס, זה לא אומר, שהוא לא יכול להרגיש, שיש בו ולו גם קצת מה"אמסטרונגיות", כאשר הוא טורף איזו עליה קשה, מדווש בשצף במסלול שלא נגמר ובודק כל הזמן את מגבלות הכוח והסיבולת ואת מקומו בשורת הרוכבים. עבור התסמונת הזו, שראש הקבוצה מהווה הדגמה נאמנה שלה, נפתחה קבוצת העמב"ע, שכשמה כן היא – עכברים עם בטחון עצמי (או בשמה השני "רצינו להיות לאנס ארמסטרונג אבל לא יצא לנו"). השם הזה – עמב"ע - הוא גם מחווה לנינה, זוגתי היקרה, אשר קשורה בעבותות הוריות לתפוצה העירקית, הלא היא מולדת העמבה האורגינלית (עיין ערך שוארמה שמש וסביח בגדד).
קשה להאמין, שמישהו, שרוכב 70 ק"מ עם 1,500 מ` עליות תחת שמש קופחת או קור מצמרר, נהנה מהרכיבה. לכן, העיקרון הבסיסי של הקבוצה הוא "לא באנו ליהנות, באנו לרכוב!". אבל זה לא הכל; יש עוד כמה עקרונות, שהופכים את ההצטרפות לקבוצה למעשה מפוקפק למדי. אם בכל קבוצה נורמלית מוביל הקבוצה מצהיר "שהוא לא לוקח אחריות על אף אחד וכו...", הרי שכאן מוביל הקבוצה מצהיר, שלא רק שהוא לא לוקח אחריות על אף אחד, אלא להיפך הוא עושה כל שביכולתו, כדי להוציא לפועל טיולים קשים ומעצבנים, שיש בהם כדי לסכן את הגוף ולשבש את הדעת. אם נוסיף לכך את מיומנותו הירודה ברכיבה, את חוסר הבנתו בניווט ואת אופיו הירוד ותכונותיו הנלוזות (אנטיפט, סוציומט, ועוד הרבה תכונות שנגמרות ב- מט), הרי זה ברור, שכל מי שבוחר לרכב עם הקבוצה מפקיר את חייו לרוח וצריך להודות לבורא עולם על כל טיול ממנו חזר ללא נזקים ממשיים.
עקרון חשוב אחר, המנחה את הקבוצה, מנוסח בקיצור נמרץ: "no mercy" או בעברית צחה "אין רחמים". ראש הקבוצה נתקף בחילות עזות, כאשר הוא רואה את גילויי הרגישות, התמיכה והחיבה בקבוצות אחרות, המנוגדים לחלוטין לאופיו ולמידותיו הירודות, כפי שתוארו לעיל. יש סיפורים מצמררים, העוברים מפה לאוזן לגבי התנהגות ראש הקבוצה. מספרים, שהוא נוהג להבהיל רוכבים במדרונות תלולים, כדי לגרום להם לאבד עשתונות ולהתדרדר לתהום. מספרים גם, שבעליות קשות במיוחד, אחרי שהוא ירד זה מכבר מאופניו ובקושי מצליח לעלות ברגל, הוא מחרף ומגדף את אחרוני הרוכבים, המטפסים את העלייה בשארית כוחותיהם ומשמיע לעברם קריאות כמו "פדלאות נמאסתם" ו"תזיזו ת`תחת, יא בטטות". ובכלל, כל מי שעובר ביום שישי אחה"צ בקרבת ככר רבין בת"א יכול להבחין ללא קושי בקבוצת "אמהות בטורקיז", המבכה את גורל בניהן הצעירים, אשר יצאו לרכב עם קבוצת העמב"ע ומאז אבדו עקבותיהם. בקיצור, חבל להכביר מילים; שומר נפשו ירחק!
ברור, שההצטרפות לקבוצת עמב"ע אינה מתאימה לרוכבים שפויים. לכן, הפרעת אישיות פרמננטית, חסרת תקנה, הינה תנאי הכרחי לרישום לקבוצה. וועדת קבלה מיוחדת בראשות המומחים הנכבדים לרפואת הנפש, ה"ה שימנו וביגן, בוחנת אם הפרעת האישיות של המועמד הינה חמורה דיה, כדי לאשר את קבלתו לקבוצה. עם אישור הקבלה מונפקת למועמד תעודה רשמית בדבר “fundamental mental disorder”, המוכרת ע"י כל המוסדות הרשמיים במדינה ומזכה בשחרור מיידי מהצבא על פרופיל 21 (תראו את אילן ביגן, רק התחיל לרכוב וכבר שחררו אותו מהצבא!).
אחרי כל זה אתם עדיין רוצים להירשם לקבוצה?! מה, השתגעתם?! בעצם, דווקא כן!!