כמו כולם התעוררתי בשעה שתיים ושלושים ,אפילו השעון קפא מקור וניגן מנגינה   לא מוכרת או שבחרתי שלא לזהות.

   יצאתי החוצה לבדוק מה זה נקרא קרוב ל- 0 בעמקים ,

   השד לא היה מי יודע מה,מסתבר שיכל להיות גרוע יותר,או שהייתי לבוש מידי  טוב.

    האוטובוס מתייצב בשעה 03:35 וכבר אנו בדרכנו ל מרכז.

    בדרכי נזכרתי איך אבי דאג לעדכן אותי בחו"ל בכל פרט ושלב של הפרויקט הנפלא הזה, הרגשתי שאני אתכם לפחות ברוחי,{עובדה אתם אמרתם שלא היו פציעות ותקלות}.

              הצטרפתי לקטע   7 הראשון ו מקווה לא האחרון,  ראשית  הלב התחמם לראות את כמות רוכבים הזאת,מעל 30 רוכבים    ורוכבת אחת, {חצי TIP  } תמר.

  אין ספק שהיה לנו יום מדהים,מכל הבחינות,וחשבתי לעצמי הנה עוד טיול עבר חלף לו,,?!

  הגענו לאנדרטה בחמש לערך,היינו קצת עייפים והקור לא ריחם והיכה ללא רחמים,

     ליאורה עולה על קו הטלפון והטכס מתחיל, הסיירים מתחילים לקרוא את שמות   הנופלים במלחמת לבנון  השנייה,     

     ליאורה בסוף אומרת את דבריה   וגופי מסתמרר   ולא מקור!

     הזכיר קודמי הקניית ערכים, אין ספק שאם כל אדם ייקח איתו משהו קטן, אני בטוח שזוויות החיים  ישתנו.

     ליבי אתכם משפחות יקרות,והכבוד הוא לי להיות חלק ממסע זה לזכר י       יקירכם  ,

     שלא תדעו יותר צער.