היגעתי הביתה אבל עדין לא נירגעתי מהחוויה.

 בדרך כלל אחרי טיולי עומק כאלו עם אבי הגוף אוצר בתוכו את חווית הרכיבה לעוד כמה ימים.  מי שלא רוכב לא יבין. הפעם, גם הלב ממשיך להרגיש את הפעימה המיוחדת הזו -נפעם מהמפגש  המיוחד הזה עם הורים יקרים. הורים שכולים. זהו מפגש ראשון שלי  איתם. לא השתתפתי בקטעים הקודמים של מסע האופנים הזה כי ההיתי בהחלמה מפציעה. חששתי לצאת לטיול הזה, והרכיבה הזו לא היתה לי קלה. אני שמח שעשיתי את זה, גם כי הצלחתי לרכב את כל הדרך,  ונהנתי מאד מהרכיבה, ובמיוחד כי כך יכולתי  לפגוש והכיר  את המשפחות, ולהיות שותף יחד עם אנשים ניפלאים להביא חיבור שכזה. חיבור-חיבוק  עם הורים שנתנו את היקר מכל למען הארץ הזו שאנו כה אוהבים "לחרוש" אןתה בגלגלי אופנינו.

תודה לאבי ההוגה, היוזם ובקיצור ההוזה. שרק תמשיך

תודה לכל מי שהיה שותף לאירגון

תודה לאלוהים על מזג האויר  הנפלא ושאף אחד לא ניפצע ולכל הרוכבים היה כיף לפגוש חברים

וותיקים כמו גם את  החדשים.

שנתראה בשבילים ובשמחות עם מנגינה בלב..

שאולי

.