כשחשבתי לכתוב חיפשתי במילון וגיליתי ש"פרגון" זה בכלל מאידיש ושאין בעיברית מילה כזו.

האמת שלא התפלאתי כי הרי מי נוהג כאן לפרגן?

אבל כך גם הגעתי לאחד הגורמים העיקריים להצלחת מסע זה - הפירגון.

הפירגון שכל כך נדיר במקומתינו בחיי היום יום, שפע לאורך כל המסע.

פירגון הדדי בין הרוכבים, המארגנים, "בעלי התפקידים" וכמובן המשפחות השכולות.

זכות גדולה הייתה לי לסייע בניווט ותיעוד המסע.

החיבור בין הדברים שאני כל כך אוהב לעסוק בהם (רכיבה. צילום, ניווט) לבין הנצחת הנופלים בכלל ועידו גרבובסקי ז"ל, שהיה חברו הטוב של אחייני, הראל רוטמן - יצרו עבורי חוויה מדהימה, יוצאת דופן שהשאירה בי חותם של ממש.

לסיום, התמונה שעבורי מסמלת אולי יותר מהכל את המסע, היא תמונת הדגל של עידו - סמל החופש, לצד הפסל המסמל את הקמת המדינה. מאז ועד היום, אנו נלחמים ומקריבים את היקאים לנו, למען זכותנו לחיות כעם חופשי בארצו.

אבישי.

ואם בפירגון עסקינן....אז שוב תודה לכל מי שהגה, רכב, נהג, צילם, הכין קפה, כיבד במטעמים וכו וכו וכו. וכמובן תודה מיוחדת לאבי מור - על הכל