facebook
שלום אורח   |    התחבר    |    רוכב/ת חדש/ה    |    התנתק                   אתר טיולי האופנים - טבע של רוכבים

שם הטיול:בעקבות מבצע נחשון - פורצי הדרך לירושלים
תאריך הטיול:25/04/2012
יום: רביעי
שעת מפגש: 07:00
סוג הטיול:הרים
הדבוקה: רק חברי קבוצה/קבוצות אלו יוכלו להצטרף לטיול.
אזורמבואות ירושלים - הפרוזדור
אורך המסלול: 45 קילומטרים
מעגלי: כן
הערכת זמן:4 שעות
מספר רוכבים מקסימלי: אין הגבלה     {משתתפים 11}
קושי פיזי: בינוני
קושי טכני: בינוני
מקום המפגש:יער חולדה מגרש החנייה - קצת לנסוע פנימה בכביש
כיצד להגיע:

קרוב לצומת חולדה כביש 411 

שימו לב לשעת המפגש 7:00 על מנת להספיק להגיע למצבת הגבורה בשעה 11:00 לצפריה ולטקס

ללוחמי ההנדסה

 

פרטים נוספים:

בעקבות מבצע נחשון - פורצי הדרך ליירושלים

מתחילים מחולדה עם מברק הפקודה לשיחרור העיר הנצורה ירושלים השנה 1948 תאריך חודש אפריל

מבצע נחשון הוא מבצע במסגרת מלחמת העצמאות, שהחל בליל 5-6 באפריל 1948 והסתיים ב-15 באפריל. מטרתו הייתה לפרוץ את המצור על ירושלים, יצירת ציר מאובטח, ארגון, ביצוע, העברה ואבטחת שיירות אספקה ותגבורת לירושלים. יש מקורות המצרפים את מבצע הראל שיצא לדרך מיד עם סיומו של מבצע נחשון והתרחש בין ה-15 ל-21 באפריל ומרחיבים בזה את מבצע נחשון[1].

מטרת המבצע

דוד בן-גוריון כמחזיק בתיק הביטחון לאותה עת, ואשר ראה את ירושלים כמרכז הכובד של המערכה כולה, הורה לרכז כוח גדול של כ־1,500 לוחמים למבצע זה. ערב המבצע הסביר בן-גוריון כי ישנם שלושה מרכזים עיקריים לחשיבות המבצע: תל אביב, חיפה וירושלים. כמו כן, טען בן-גוריון, כי הכנעת ירושלים תהיה מכה אנושה לישוב היהודי, ולכן יש לצאת למבצע בלי להתחשב בסיכונים. המבצע נועד ליצור ציר מאובטח לעיר, ולשם כך השתלטו על הכפרים הערביים בין חולדה לקריית ענבים, והרסו את בתיהם. מבצע זה סימן מפנה במדיניות ההגנה, שעד אליו, בהתאם להוראות תוכנית ד`, הייתה להשאיר על תילם כפרים שלא גילו התנגדות. במבצע זה, בעקבות חזרת הכוחות הערביים לאל-קסטל, ננקטה מדיניות לפיה כפרים באזורים אסטרטגיים או לאורך כבישים חשובים ייהרסו גם אם נכבשו ללא קרב.

 הרכב הכוח והלחימה

מברק היציאה למבצע נחשון

בראש המבצע עמד מפקד חטיבת גבעתי, שמעון אבידן.

המבצע נקרא על שם נחשון בן עמינדב, שלפי המדרש היה הראשון מבני ישראל שנכנס לים סוף ביציאת מצרים, והפך לסמל של ראשוניות וחלוציות.

כוח המבצע כלל כ־3 גדודים:

  1. גדוד בפיקודו של חיים לסקוב, שהוצב בגזרה המערבית (חולדה הערבית, דיר מוחיסין).
  2. גדוד בפיקודו של יוסף טבנקין, שהוצב בגזרה שבין שער הגיא לקריית ענבים.
  3. גדוד ששימש כעתודה ובראשו אלדד אורבך-אבידר.

הכוח יצא מחולדה, חסם את כבישי הגישה וחיבל בדרכים הצדדיות ובאותו זמן חלק מהכוח יצא לתקוף את חולדה הערבית ואת הכפר דיר מוחיסין.
בחצות הלילה (5/6.4) נעה מחולדה שיירת נחשון הראשונה בת 60 כלי רכב וחולדה הערבית נכבשה ללא התנגדות.
האזור המערבי היה שקט יחסית עד גמר מבצע נחשון לעומת האזור המזרחי (הקסטל), שלבסוף נפל לאחר שמונת ימי קרב הקסטל שפתח את הכביש לתנועה.

למרות שעברו רק שלוש שיירות בשמונה ימי המבצע, מבצע זה הוגדר כהישג צבאי משום פריצת המצור על ירושלים והעברת היוזמה לידי כוחות המגן העבריים.

 תוצאות המבצע

מיד לאחר פריצת הדרך, יצאה שיירה של 60 מכוניות מחולדה לירושלים. בסיומו של המבצע ב־15 באפריל, דווח מעברן הבטוח של 3 שיירות לעיר הנצורה, אך מיד עם תומו הדרך לירושלים נחסמה שוב.

למרות הכישלון הייתה למבצע חשיבות רבה:

  1. ירושלים ניצלה ממצור
  2. היישוב היהודי הוכיח בפעם הראשונה שהוא מסוגל ליטול יוזמה צבאית ולתקוף.
  3. המורל בארגון "ההגנה" עלה.

מבצעים נוספים שמטרתם הייתה לפנות את הדרך לירושלים ולסביבתה בוצעו לפרקים במהלך ארבעת השבועות הבאים.

מבצע הראל יצא לדרך מיד עם סיומו של מבצע נחשון ומיד לאחריו (22 באפריל) החל מבצע יבוסי. המבצעים מכבי וקילשון ניסו גם הם לפרוץ את הדרך לירושלים ולהסיר את המצור; הם התרחשו במהלך חודש מאי.

מבצע הראל היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות שערכה חטיבת הראל של הפלמ"ח. שני יעדיו היו להעביר שיירות מזון ואספקה לירושלים הנצורה וכן להעלות את חטיבת הראל אל העיר. המבצע התרחש בין ה-15 ל-21 באפריל כהמשך למבצע נחשון. במסגרת מבצע הראל, הועברו לעיר ערב פסח תש"ח בשיירות כשש מאות משאיות. ב-12 באפריל קיבל מטה הפלמ"ח את האחריות על הדרך לירושלים. יצחק רבין קיבל את הפיקוד על המבצע. הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של יוסף טבנקין פעל בחלק המזרחי של הדרך והגדוד החמישי בפיקודו של מנחם רוסק פעל בקטעה המערבי.

בליל ה-15-16 באפריל כבש הגדוד הרביעי את הכפר סאריס שחלש על הדרך לירושלים.‏[1] למחרת יצאה שיירה גדולה בת 227 משאיות לירושלים, פרקה את מטענה וחזרה בשלום לתל אביב.‏[2]

ב-20 באפריל יצאה לירושלים שיירה נוספת שבה היו בין היתר דוד בן-גוריון וכוחות חטיבת הראל. השיירה הייתה איטית ואורכה היה כשמונה ק"מ, עובדה שאיפשרה לערבים לרכז מאות לוחמים שהמטירו אש תופת על מרכז השיירה[דרוש מקור]. החלק הקדמי של השיירה ובתוכו דוד בן-גוריון הצליח להגיע לירושלים ללא פגע, אך חלק מהשיירה נעצר.

יצחק רבין, שהיה במאסף, הצליח להגיע באמצעות ג`יפ לקריית ענבים והורה ללוחמי הגדוד הרביעי לרדת ולחלץ את השיירה. פלוגה אחת ירדה במשוריינים לאורך הכביש והשנייה נעה על הרכסים הדרומיים באגף שבו התרכזו הערבים. בלחץ כוחות אלה נסוגו הערבים והשיירה המשיכה לירושלים.

שתי שיירות הראל, שכללו סך הכול כ-600 משאיות, העבירו לירושלים מטענים חיוניים של אספקה: מזון, תרופות, נשק ותחמושת ודלק, שאיפשרו את עמידת העיר בשבועות הבאים שבהם הייתה נתונה במצור.

דרך בורמה

 

דרך בורמה
מיקום דרך בורמה
דרך בורמה
דרך בורמה
מפת מרחב הלחימה של דרך בורמה
שלט במשלט 21 המציג את תוואי הדרך
שיירה בדרך בורמה ("כביש 7") בשנת 1948
אמבולנס נגרר על ידי טרקטור במעלה דרך בורמה בשנת 1948
שלט המורה על דרך בורמה
לוחמים מעלים שקי קמח ב"דרך בורמה" בקטע שעדיין לא היה עביר לתנועת משאיות
דמויות תש"ח לצד דרך הגבורה
דחפור של חיל המהנדסים פורץ את דרך בורמה
קטע מדרך בורמה (חופף לשביל ישראל) ליד היישוב בית מאיר
מראה במשלט 16
משלט 21

דרך בורמה הישראלית היא דרך עוקפת ששימשה כמעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים.

דרך בורמה נסללה כדרך עפר במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא. הדרך נקראה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין-יפן השנייה.

דרך בורמה התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין (היום מושב בקוע), שעל כביש מסמיה - לטרון (היום כביש 3) עברה סמוך לכפרים בית ג`יז ובית סוסין (היו ממוקמים צפונית לקיבוץ הראל). הדרך התפתלה ועלתה לרכס ממזרח לבית סוסין ואחר כך ירדה וחצתה את כביש הר-טוב - שער הגיא (היום כביש 38 מצומת שמשון לשער הגיא). שם עלתה לבית מחסיר (היום בית מאיר) ושמורת המסרק‏‏. משם המשיכה לסאריס (היום שורש ושואבה) שם התחברה לכביש לירושלים[1]. יש מקורות בהם נקראת הדרך בשם "דרך 7" או "כביש 7" (ראו תמונה) וזאת על שם חטיבה 7 שהייתה אחראית על מרחב הלחימה של

המצור על ירושלים

במהלך החלק הראשון של מלחמת העצמאות (מ-29 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948) הצליחו הכוחות הערבים המקומיים להשתלט על גבעות שחלשו על כביש הגישה לירושלים מ"באב אל וואד" (שער הגיא) ועד הקסטל וירו על כלי רכב ישראלים שניסו לעבור בכביש, שהיה עורק התחבורה היחיד שקישר את ירושלים ומישור החוף. למעשה, הם הטילו מצור על היישוב היהודי בירושלים. השיירות לירושלים שהכילו נשק ומזון ספגו אבדות כבדות, ובמקרים רבים אף לא הצליחו להגיע ליעדן. במהלך מבצעי נחשון, הראל ומכבי נתפסו הכפרים הערביים בתווך שבין שער הגיא וירושלים והדרך נפתחה לכל ארכה. תחנת המשטרה בלטרון הייתה תפוסה בתקופה זו על ידי כוחות בריטיים.

אור ל-15 במאי 1948 נטשו הבריטים את תחנת המשטרה בלטרון וזו נתפסה על ידי כוחות פלמ"ח הראל, לאחר שהועברה שיירת אספקה נסוגו כוחות הפלמ"ח ושבו ועלו למשטרה בלילה הבא. אולם בליל ה-18 במאי נתפסה המשטרה על ידי כוחות הלגיון, שפלשו מירדן. מנקודה זו ואילך נכשלו כל נסיונות הצד הישראלי לתפיסת הנקודה השולטת על הציר לירושלים.

הצורך ההולך וגובר באספקה חדשה של ציוד לחימה ומזון בחלקים היהודים של ירושלים החלישו מאוד את החזית היהודית בעיר, והיה חשש גדול שירושלים כולה תיפול לידי הלגיון הירדני. "פקק לטרון" מנע אפשרות להעביר ציוד ונשק לעיר ונוצר צורך דחוף בדרך נסתרת עוקפת.

 פריצת דרך בורמה

ב-21 במאי 1948 הוחלט על מציאת דרך עוקפת נסתרת.

לא ברור מי מצא את קטע המעבר שדרכו תיסלל לימים דרך בורמה, הגרסה הרווחת מספרת על שלושה לוחמי הגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-הראל, אריה טפר, יאיר מונדלק ושלמה בן שלום ששהו בקיבוץ קריית ענבים והיו חייבים לרדת לשפלה. בליל ה-21 במאי הם ניווטו בדרך מסאריס (שורש) ועד חולדה, הם עשו זאת ברגל ובחשיכה וכך לא התגלו על ידי שוכני הכפרים שבדרך (כלומר בית ג`יז ובית סוסין כיוון שבית מחסיר ודיר מוחסיין, כבר נכבשו במבצעים קודמים). בינתיים, ב-25 במאי התרחשה התבוסה הגדולה במבצע בן נון א`, לכיבוש לטרון. כלקח מפעולה כושלת זו הוחלט לכבוש את הכפרים בית ג`יז ובית סוסין, פעולה שהסתיימה בהצלחה ב-26 במאי. כך נפתחה אפשרות לעבור בדרך מקרית ענבים ועד חולדה באמצעות ג`יפים.

בלילה שבין ה-29 במאי וה-30 במאי יצאו 11 חברי פלמ"ח וביניהם שלמה שמיר מפקד חטיבה 7, שהיה מהנדס במקצועו, וסיירי הפלמ"ח עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש") בג`יפ מכיוון חולדה במטרה לבדוק אם ניתן להגיע עד אחרי שער הגיא בתוואי היוצא מדיר מוחסיין והאם ניתן להרחיבו עבור תנועת משאיות. ג`יפ שני יצא לסיור מקריית ענבים, ללא תיאום מראש, ובו אליהו סלע (המכונה "רעננה"), קצין המבצעים של הראל. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח כאשר אלו שהגיעו ממערב נמצאים בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו ממזרח נמצאים בסופה. למעשה, 8 ק"מ (ארבעה ק"מ לכל כיוון, כלומר ממערב: מדיר מוחסיין ועד העלייה וממזרח: מבית מחסיר ועד העלייה) מתוך 10 הק"מ של הדרך היו עבירים ללא קושי מיוחד עבור ג`יפים. הבעיה הייתה לגשר על קטע העלייה של שני ק"מ.

בינתיים, על מנת לא לאבד זמן, נשלחה שיירת ג`יפים נושאי קמח ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד להיכן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם, צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות ממחנה ביל"ו ליד כפר ביל"ו ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון היו מגיעות עד לאותו מקום שאותו צריך היה לעבור ברגל שם היו מעמיסים הכל על גבם של סבלים, חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מנמל תל אביב. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, פרדות וגמלים כשבמקביל מתבצעות העבודות ההנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך‏‏[2].

לאחר גילוי המעבר החלו חיל המהנדסים‏‏[3] ועובדים מסולל בונה להכשיר את הדרך, בגלל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. חלק ממאמצי הפריצה נעשו באמצעות חומרי נפץ, דבר שגרר הפגזות ארטילריות לעבר הפורצים וחייב את הכוחות הישראלים לאבטח את העבודות. בעבודות הפריצה והסלילה נעשה גם שימוש בציוד מכני הנדסי דוגמת דחפורים ומדחסים כדי להכשיר את הדרך במהירות המרבית. בשלב הראשון הדרך הייתה עדיין קשה למעבר והתבצעה בעזרת כלי רכב מתאימים, אך בהמשך המלחמה שופצה הדרך. על העלייה הונחו רשתות כדי לאפשר מעבר משאיות והיו משאיות שנדחפו באמצעות טרקטור בעליה.

השימוש בדרך

שיירת המשאיות הראשונה עברה בדרך ב-10 ביוני 1948 ובכך למעשה ביטלה את חשיבותו של "פקק לטרון" ושיחררה את ירושלים מהמצור. יממה לאחר מכן נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה. לפי ההסכם נמנעו פעולות סלילה של דרכים חדשות וכמו כן נאסרה הובלת תחמושת לירושלים. ב-14 ביוני אישר האו"ם את קיומה של דרך בורמה. אולם נציגי האו"ם לא ידעו שהדרך אינה מגיעה רק עד שער הגיא אלא עוקפת את שער הגיא וממשיכה עד בית מחסיר. לפיכך, התאפשרה הובלת מזון דרך נקודת הביקורת של האו"ם בשער הגיא ללא מפריע והובלת תחמושת נעשתה בדרך שעקפה את שער הגיא והתחברה אל הכביש הראשי בבית מחסיר.

באוקטובר 1948 נכבש הרכס שמדרום לדרך בורמה, במבצע ההר, דבר שאיפשר את סלילת "כביש הגבורה" (בתואי כביש 44 מצומת נחשון לצומת שמשון וכביש 38 עד שער הגיא), דרך זו שימשה ככביש הראשי לירושלים עד 1967.

למעשה שימשה דרך בורמה באופן פעיל כחצי שנה בלבד, אך היא הצילה את העיר ירושלים וחסכה הקזת דם בנסיונות החוזרים ונשנים לכיבוש לטרון.

שם הדרך

חטיבת הראל קראה לדרך "דרך הראל" או "דרך הגברושים" (על שם גבריאל רפפורט שפיקד על פעולת הפריצה של הדרך). חטיבה שבע ביקשה לקרוא לה "דרך שבע" על שם החטיבה ולכבודו של שלמה שמיר, המח"ט שגילה אותה (לשיטתם). שם נוסף היה "דרך הג`יפים". אולם העיתונאי קנת בילבי נתן לה את הכינוי "דרך בורמה", על שם הדרך שנפרצה במזרח אסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה בידי צבאות ארצות הברית ובריטניה, שעקפה את האזור שבשליטת היפנים, ושימשה להעברת אספקה לצבא סין.

 

דרך בורמה, הציר המרכזי של פארק יצחק רבין, היתה במלחמת העצמאות קנה הנשימה של ירושלים הנצורה. כאן, בין גיאיות נחבאים, עברו השיירות לבירה - מסלול טיול רכוב, הכולל תצפיות, מעיינות, נקודות מורשת ונופי יער.

דרך בורמה - מעט היסטוריה

דרך בורמה, הציר המרכזי של פארק יצחק רבין, היתה במלחמת העצמאות קנה הנשימה של ירושלים הנצורה. כאן, בין גיאיות נחבאים, עברו השיירות לבירה, כשהן נושאות אספקה ותחמושת לתושבים הנצורים. תוואי הדרך מתחיל באזור מושב בקוע, חוצה את גבעות שפלת יהודה ועולה בתלילות בהרי יהודה אל בית מאיר. הדרך נבנתה כדי לעקוף את לטרון, אזור שהיה בשליטת הצבא הירדני, ונקראה "דרך בורמה" על שם דרך הררית קשה שנסללה במלחמת העולם השנייה על ידי כוחות בנות הברית במזרח הרחוק, כחלופה לדרך הראשית, שהיתה בידי היפנים.

דרך בורמה נמצאת בלבו של חבל ארץ טובל ביערות, ולאורכה יש חניונים ונקודות תצפית מרהיבות. נתיב הנסיעה הוכשר לנסיעת כלי רכב פרטיים, והוא מלווה בשלטי הסבר ובחצי הכוונה. לאורך הדרך ניצבים דגמים של משוריינים וכלי רכב שנעו בדרך במלחמת העצמאות. סיור לאורך דרך בורמה חושף לעיני המטיילים נופים יפהפיים ואתרים הקשורים במערכה על בירת ישראל בימי מלחמת העצמאות.

פריצת הדרך: הימים היו ימי מלחמת העצמאות וירושלים הבירה הייתה נצורה. שלושה פלמ"חניקים מלוחמי חטיבת "הראל" זכו בחופשה והחליטו לרדת לתל אביב. הם נעו בלילה במורדות הגבעות ובערוצים הנחבאים מעיני חיילי הלגיון הירדני, ולבסוף הגיעו לחולדה. התגלית הזאת שלהם נוצלה מיד לשליחת תגבורת רגלית של 150 לוחמים מחטיבת "הראל" ומיחידת הסיור של גדוד 52. ב- 29 במאי 1948 הוחלט לבדוק האם הדרך עבירה גם לג`יפים.

בערבו של אותו יום יצא ג`יפ והתקדם בדרך הקשה במשך שלוש שעות עד שפגש באזור בית סוסין בג`יפ אחר, שבא ממזרח ובו נסעו אנשי החטיבה שהגיעו מירושלים. עתה היה ברור כי נפתח פתח במצור שהיה פרוס על ירושלים. בליל 1 ביוני עברו חמישה ג`יפים בפעם הראשונה בדרך, והלוחמים הצטיידו בכלי עבודה שבעזרתם עקרו סלעים ויישרו מהמורות. בשעות הבוקר הגיעו הג`יפים אל הכביש הראשי.

בעקבות ההצלחה שיפרו אנשי ההנדסה של חטיבה 7 את הנתיב, וזרם האספקה לירושלים גדל מדי לילה. לוחמי החטיבה אבטחו את המשלטים שמצפון לדרך, וכך ניתן היה לנוע בחופשיות רבה בתוואי החדש. בכל זאת, התוואי הקשה למעבר אילץ את כוחותינו להיעזר בג`יפים, בפרדות ובגמלים. כך אי אפשר היה לספק מזון לכל תושבי ירושלים, ומצבם הלך והחמיר.

ב-5 ביוני, לאחר הנחת רשתות ברזל ("שפאלות") על הדרך, שופרה העבירות במורד מעלה התאנים התלול. שלושה ימים לאחר מכן החלו עבודות פילוס בקטע סלעי של 500 מטר ("הסרפנטינות"), שהושלמו תוך כדי חילופי ירי והפגזות מצד הלגיון הירדני. הדרך נפתחה לשימוש בלילה שבין 10 ו- 11 ביוני 1948.

טיול בדרך בורמה

תוואי דרך בורמה מתאים לטיול לכל המשפחה. הנסיעה היא בכל סוגי הרכב ומשלבת ביקור באתרים והליכות קצרות ברגל. נקודת התחלה - מצפה הראל שאליו מגיעים מכביש 44 (צומת נחשון - צומת שמשון), נקודת סיום - במצפור שער הגיא. לאורך המסלול, שאורכו כ-16 ק"מ, יש שלטי הסבר ושפע של חניוני פיקניק, וכן מתקני משחק לילדים, שבחלקם הותאמו גם לאנשים עם מגבלות תנועה.

נקודת המוצא המומלצת לסיור בדרך בורמה היא מצפה הראל. המגדל שבמקום שימש בעבר מקום תצפית לאיתור שרפות יער, והטיפוס עליו אסור בהחלט! במקום יש חניון פיקניק, שירותים, ובסמוך אורחן באוהל בדווי. בקרבת המצפה הציבה קק"ל דגם (תבליט) "ממעוף הציפור" הממחיש את דרך בורמה ואתריה.

פונים אל המשך הדרך הפונה מזרחה (ימינה) והמסומנת באדום ויורדת לתחנה הבאה - עין סוסין. משמאל רכס של נקודת גובה 314, שעליה מוצבים פסלי לוחמים. חולפים על פניהם ואפשר גם לעצור ולקרוא את שלטי ההסבר. המעיין שימש בעבר את הכפר בית סוסין, שנכבש ב-28 במאי 1948. במקום זה נפגשו בלילה שבין 29 ו-30 במאי שני הג`יפים הראשונים של חטיבת "הראל", שיצאו זה לקראת זה כדי לבדוק את עבירותה של הדרך למעבר רכב.

כאן למעשה מתחיל הסיפור של הדרך. כדאי לרדת מהמכונית ולהתרשם מהמקום, ולנוח בצל עצי הדקל והאקליפטוס הגדולים בחניון של הקק"ל. אפשר להעיף מבט על בית השאיבה וקו השילוח, על המבנה וצינורות המים (יש במקום שלטי הסבר). במרכז החניון נישא עץ אקליפטוס גבוה ועתיק שגזעו מזכיר רגל של דינוזאור - הביטו בעצמכם - האמנם?!

ממשיכים בנסיעה ישר (מזרחה) עם הדרך הראשית לאורך קילומטר ומגיעים אל מעלה התאנים. עצי תאנה שתולים משני צדי מעלה זה, שלפני השלמת דרך בורמה לתנועת משאיות הועברה בו האספקה. במעלה שהיה משובש מאוד, עברו ג`יפים, בהמות משא ומאות סבלים מתנדבים, וכשהגיעו לצדו השני הועמסה האספקה על משאיות שהגיעו מירושלים. חלק מהקטע התלול נסלל לאחרונה באספלט. בנקודה זו מוצבים פסלי ג`יפים ומשאיות העשויים ברזל.

דרך בורמה ממשיכה מזרחה (ישר בסימון האדום) ומגיעה למורד תלול שאינו מומלץ לנסיעת רכב, הידועה בשם הסרפנטינות. מומלץ לטייל באזור ברגל. אפשר להוריד את אלה שרוצים לטייל, ואת הרכב נוהגים לנקודת הסיום של הקטע. הרכב ינוע כ-400 מטר עד לצומת דרכי עפר שממנו יורדת דרך נוחה. ממשיכים עוד כ-700 מטר בדרך בורמה עד לקצה התחתון של הסרפנטינות, ושם אוספים את היורדים ברגל. בנקודה זו אפשר לראות קטע מצינור מים המוצב כאן כאנדרטה לקו השילוח. צינור זה החליף את קו המים הראשי לעיר, לאחר שהירדנים פוצצו את תחנת השאיבה בלטרון (12 באוגוסט 1948). הצינור הונח במהירות רבה והמים זרמו בו יום אחד לאחר הפיצוץ בלטרון.

לאחר שאוספים לרכב את ההולכים ברגל, נוסעים כ-400 מטר בחזרה לצומת, וממשיכים בסימון האדום של דרך בורמה לנקודה תצפית בחניון החרוב שממנו רואים את שמורת המסרק. למבקשים מנוחה בצל עץ החרוב יש שם שולחנות לפיקניק.

נקודתנו הבאה היא עין חילה - מעיין קטן הנובע בצד הדרך ובו חניון לפיקניק. כאן נפגשה דרך בורמה עם דרך האיילות - נתיב עוקף לטרון שקדם לדרך בורמה ובו נסעו בעיקר משורייני חטיבת "גבעתי", שכונו אז "איילות". במקום ניצבים ספסלי עץ על פלגי מים, ולמי שמבקש להתרגע למשמע פכפוך מי המעיין - זה המקום.

דרך בורמה ממשיכה מכאן בסימון האדום ומגיעה לעין מסילה, מעיין מדופן באבנים שיוצרות צורת באר. ממולו, חניון נופש פעיל שנקרא חניון המשוריין ובו שולחנות פיקניק, ברזי מים ומתקני משחק לילדים: מגלשות, נדנדות, ארגז חול וכדומה.

ממשיכים אל מצפור שער הגיא, שם גם נסיים את סיורנו זה. ניסע בדרך כ-400 מטר עד לחצר ובה חוות לולים מבוקרים. נעקוף אותה ממערב, משמאל, ועל פי השילוט נעלה במתינות למצפור, בדרך עפר שאורכה כ-250 מטר. שיא הרכס (חרבת חתולה) נתפס על ידי לוחמי "פלמ"ח-הראל" קודם להפוגה הראשונה, אך המצפור אינו בשיא הרכס שמדרום לנו. הוא ממוקם מעט צפונה על סוללת עפר שמע"ץ שפכה כאן במהלך סלילת כביש עוקף צומת שער הגיא קודם למלחמת ששת הימים.

מהמצפור שקרן קיימת החלה לפתחו בשנת 1998 יש תצפית מרהיבה ולא שגרתית על פתחת שער הגיא ומשלטיו, וכן שילוט על סיפור הקרבות שהתנהלו באזור, אתר הנצחה לגדוד החמישי (גדוד "שער הגיא") חטיבת "פלמ"ח-הראל" ואתר הנצחה לחללים מעולי ארצות הברית וקנדה. יורדים חזרה מהמצפור בדרך עד לכביש שער הגיא-בית שמש (כביש 38).

מסיימים את הטיול במצפה שער הגיא, אולם למבקשים להמשיך בקטע ההררי של דרך בורמה, בדרך הג`יפים, ניתן לחצות את כביש שער הגיא- צומת שמשון (כביש 38) ולהגיע לתחילת הדרך, באנדרטת מח"ל. הדרך תלולה ומטפסת אל בית מחסיר (בית מאיר של היום), שם מסתיימת דרך בורמה. קטע זה מתאים יותר לרכבי שטח. 

 

הטיול נפתח על ידי: אבי מור      בתאריך: 24/04/2012
קישור חיצוני לטיול: לא נבחר טיול
טיול מאתר זה: לא נבחר טיול מאתר זה
הקלק להורדת קובץ/מפה:

משתתפים:
כינויעירהערהע.ר.GPSמפותמחפש טרמפרופאתיקוןמובילנשקקשר
אבי מור
22/04/2012
מודיעין
אבי כהן
23/04/2012
ראשון לציון
טריפל
23/04/2012
הוד השרון
יוסי-אר
23/04/2012
ראשון לציון
נחום
23/04/2012
ראשון לציון
eytcor
23/04/2012
גן הדרום
מירו
23/04/2012
תל אביב
eli_eli
23/04/2012
---
יאצק
24/04/2012
תל אביב
אילן ב
24/04/2012
ראשון לציון
שריתוש
24/04/2012
תל אביב מגיעה עם בני
  

כדי להירשם לטיול יש תחילה להירשם לאתר




דיבורים:
zowi זהר, רמת גן : 22/04/2012
אין באפשרותי להצטרף. תודה על "פיסת" ההיסטוריה , ממש עבודת מחקר.
      
טלי, ראשון לציון : 23/04/2012
אבי, איזו השקעה!!! כל הכבוד. אני אמורה לעבוד ביום רביעי, אנסה "להשתחרר" מהעבודה ולהצטרף. באם לא נפגש - שלא נדע יותר מלחמות וחג עצמאות שמח.
      
איציק רוזן, ראש העין : 23/04/2012

יישר כח

אני אהיה כמו כל שנה בלטרון לזיכרם של חבריי הטנקיסטים שנפלו במלחמת יום כיפור

      
מוניצה, כפר סבא : 24/04/2012

חג עצמאות שמח לכולם!

אנחנו כמידי שנה באופן קבוע בערב יום הזיכרון רוכביים עם קבוצת רכיבה במשלטי הדרך העולה לירושלים. נעמוד בצפירה לזכר הנופלים באחד המשלטים.

הרכיבה המיוחדת הזו היא עניין של מסורת אצלינו.

אולי נפגוש אתכם בשבילים מחר.

      
יוסי-אר, ראשון לציון : 24/04/2012

היי אבי

כבוד וערכה על עבודת הסמינריון  בנושא  פריצת הדרך לירושלים הנצורה

חתיכת עבודה ראויה להערכה  וכמובן הרכיבה בעיקבות  הלוחמים

 

      
eli_eli, 24/04/2012
היי אבי, מצרף חבר לרכיבה
      





תחזית
תחזית כאן 11
הש. המטאורולוגי
תחזית וולאה
Israel Weather

טיולילה
חישוב ליל לבנה

הדרך
אתר קקל
מפות משהח
עמוד ענן

 
תנאי שימוש באתר | הצהרת פרטיות ונגישות | צור קשר