השפלה, או שפלת יהודה, היא אזור גאוגרפי במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח - הרי יהודה - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון - שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק - ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בדרום - צפון הנגב (אזור נחל שקמה). אורכה כ-100 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10 - 15 ק"מ וגובהה 120 - 460 מ` מעל פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500‏-600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ומגיעה ל-20 מעלות צלזיוס. בקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.

נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך:

1. השפלה הגבוהה (המזרחית): בנויה גבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. סלעיה קירטוניים והצמחייה האופיינית לה היא בתה ים תיכונית.
2. השפלה הנמוכה (המערבית): מגיעה לגובה 250 מ`. נופה מתון יותר והתעבורה הנוחה בה בצירוף אדמות סחף רבות מאפשרות עיבוד חקלאי.

המאפיין הבולט של אזור השפלה הוא הסלעים הרכים בה. השפלה בנויה בדרך כלל מסלעי קירטון רכים, המכוסים בקרום גירני קשה המוכר בשם נארי. זאת לעומת הרי יהודה, הבנויים מאבני גיר ודולומיט קשים. ההבדלים בין השפלה לבין הרי יהודה נובעים מהעובדה כי שני אזורים אלו נוצרו בשני עידנים גאולוגיים שונים, כאשר היווצרות הרי יהודה קדמה להיווצרות השפלה.

בין הנחלים העוברים בשפלה נמצאים - נחל שקמה, נחל לכיש ונחל שורק.